השפן במיאטה – מסע אל הקאריביים

לאחרונה היו לי המון שיחות עם יזמים כאלו ואחרים על רעיונות לסטארטאפים חדשניים יותר וחדשניים פחות.
אחד הדיונים היותר קולחים בתחום היו לגבי תהליך ה monetization של הרעיון, כלומר איך מייצרים כסף ?

אחת האמירות הרווחות בתחום היא שאם נייצר משהו שכולםפ משתמשים בו, אם נייצר תנועה לאתר/מערכת, אזיי התנועה הזאת שווה כסף ונוכל לייצר ממנה ערך.
האומנם ?
האם משתמשי חינם שרוצים רק את השירות שאתה מציע ורק בחינם שווים לך כסף ?
האם זה נשמע הגיוני להגיד שאת הכסף נעשה מפרסומות ?
האם אנחנו באמת רוצים להפוך את העסק שלנו לשלט חוצות ולמכור את השטח שלו עבור כל פישר שרוצה לפרסם אצלנו ?

בואו נבחן שניה את האפשרות הנ"ל.
כאשר אנחנו מייצרים תעבורת חינם, מי משלם עבור השירות החינם לכאורה ? – התשובה היא אנחנו.
חינם עולה לנו כסף- והרבה, הרבה מאוד כסף.
כל כך הרבה כסף שחברות פשטו את הרגל בגלל המודל הנ"ל רק בגלל הסיבה שלא הצליחו לכסות את ההוצאות ממקורות אחרים אשר לא קשורים לעיקר העיסקי שלהם (כגון פרסומות למשל).
הרי גם אם נייצר שירות מספיק אטרקטיבי שאנשים יבואו לבד להשתמש בזה, האם זה אומר שהם יהיו מוכנים לשלם על השירות שאנחנו מציעים להם בחינם ?

בין חינם לאגורה

בסופו של יום, הביקוש עבור שירות שהוא חינם לחלוטין לבין משהו שעולה כסף הוא לא לינארי.
חשוב לזכור את הנקודה הזאת, אחרת נהיה בבעיה מאוד גדולה של אשליית הערך האמיתי שלנו.

בפוסט הבא, אני אפרט למה אני לא מאמין במודל העסקי של הפרסומות.
עד כאן,
השפן במיאטה.