השפן במיאטה – מסע אל הקאריביים

הנה חוויה שאני עובר בזמן האחרון ורציתי לחלוק אותה איתכם.
לי ולשותפים שלי יש גישה מאוד שונה בעניין בגיוס השקעות, אז הנה דילמה שאני הולך להציג בפניכם :
אם אתם נמצאים בתחילת דרככם בתחום היזמות, ללא יותר מדיי קשרים בתעשיה, האם תחכו לירות את יריית הסניפר שלכם על מנת להשיג משקיע, או תירו בכל התותחים בתקווה לפגוע ?

זאת סוגיה באמת מעניינת, בסופו של יום, כל אחד עם הסגנון שלו.
יש כאלו שיעדיפו לחכות להזדמנות שלהם בסבלנות ולא להתאמץ יותר מדיי בלעשות שמיניות באויר, אני רואה בגישה הזאת חיסרון לא קטן כי אנחנו בהכרח נפספס הזדמנויות.
האפשרות השניה היא למפות איזור פוטנציאלי ( או בהקשר שלנו, קבוצות משקיעים), ולירות לכיוון ההוא האלטילריה כבדה, לקבוע פגישות, להציג להם את המיזם, ולגרום לעניינים לזוז.

הבעיה בגישה הראשונה, שאנחנו מתקבעים על מצב סטטי של המתנה, וזה לא טוב, דברים צריכים לזרום, להשתנות כל הזמן, לקבל תזוזה.
רק ככה אפשר לקבל תובנות חדשות וכיוונים נוספים למיזם.
אז כן, בגישה הזאת אנחנו נפרפר הרבה, נזיע, "נבזבז" זמן על פגישות מיותרות, אבל לפעמים אותם פגישות מיותרות זורקות לנו את אותה הזוית מבט שהייתה חסרה לנו בשביל לעבור לשלב הבא.
לפעמים רק בדרך הזו אנחנו נגלה את המרכיב החסר לנוסחא המנצחת

אז מה, להפציץ או לחכות ?

מכירים את ההרגשה הזאת, מעיין הרגשה של "אני הולך לשנות את העולם", הרגשה כזאת שמה שאתם עושים מספיק חשוב בשביל לעזוב הכל ולהתרכז רק בזה ?
ישנן שני סוגי מיזמים בעולם, אלו שנועדו להיות עוד "שקר כלשהו" כמו שקיימים עוד 20 כמוהו, ואלו שהולכים לשנות את העולם.

והנה הקטע המשעשע : (המשך…)

כל סטארט-אפ שאני מכיר, בסופו של דבר, מגיע שלב מסויים שבו יש צורך לגייס כסף, יש צורך לגדול ולהגיע למסוכה הבאה.
אז נכון, כולם רוצים רוצים לקבל כסף, כי זה נותן ערך אמיתי לפרוייקט/חברה, אבל השאלה שצריכה להשאל היא אחרת…. (המשך…)

אז קודם כל, שבוע טוב לכולם.
אני יודע שציפיתם לעדכון (אם באמת נשאר מי שקורא את הבלוג), אחרי הכל הבטחתי עדכון יומי ואיכשהו זה הפך להיות עדכון שבועי ,
אבל מסתבר שבלתמ"ים יותר חזקים ממני.

להלן תזכורת של מה שתוכנן לשבוע שחלף : (המשך…)

בימים האחרונים, אני נתקל בלא מעט קשיים שאט אט מערימים עליי, ומקשים להמשיך.
מסוג הדברים שגורמים לך לשאול, האם עשיתי על הבחירה הנכונה ? (המשך…)

הנה נקודה שתמיד עולה לי לראש כאשר אני מעורב בפרוייקט כלשהו.
זאת שאלה מהסוג שתמיד חייבים לשאול אם התשובה לא ברורה!

מה המטרה של מה שאנחנו עושים ?
האם זה חשוב ?

הרי אם אנחנו נעסוק בכל עיסוק והמטרה היחידה שלנו זה הכסף, או המשכרות בסוף החודש, או טובות ההנאה שיגיעו אחר-כך, אזיי אנחנו מפספסים משהו מאוד מהותי.
אלו מסוג המסקנות המעניינות שהגעתי אליהם כאשר שירתתי בחיל האוויר, והייתי מעורב במספר פרוייקטים במהלך השירות.
חלקם מבצעיים בעלי חשיבות ומטרה ברורה לכולם, וחלקם לפעמים נראו כאילו למישהו מלמעלה שם לא היה מה לעשות איתנו, וחילקו לנו משימות שקר כלשהו רק על מנת להעסיק אותנו.

תמיד אפשר היה לראות שהאנשים שעבדו על מערכות חשובות, ובעלות משמעות ברורה לכל, היו חדוריי מוטיבציה ולפעמים ביצעו דברים שנראו על פניו כבלתי אפשריים בזמן אפס – מדהים.
ואילו האחרים, שעבדו על מערכות מסוג "ספירת גרביים" היו בד"כ בשביזות שלפעמים גרמה להם להרים ידיים.

למה המצבים האלו קורים ?
האם האנשים פחות טובים ? – אני בספק, הרי רובנו נכנסנו לשירות שלנו חדורי מוטיבציה ורצון לתרום ולהועיל, אז מה התקלקל באמצע ?
מה היה חסר ? (המשך…)

מסתבר שלתחזק בלוג זאת לא משימה קלה במיוחד, במיוחד אם אתה מנסה לכתוב דברים לעניין ולא פוסטים כמו: " אכלתי טוסט והלכתי לים".
בכל מקרה, נמשיך במסורת,

להלן תזכורת של מה שתוכנן לשבוע שחלף : (המשך…)

קצת פחות קשור למה שאני עושה בשבוע האחרון, אבל זאת חוויה שהייתי חייב לשתף אותה איתכם. (המשך…)

הנה דילמה לא קלה שאני ניצב לפניה, ומדירה אותי משנתי ולכן החלטתי לכתוב פוסט ב2 בלילה כי גם ככה אני לא מצליח לישון.

(המשך…)

וואו, זה נושא שאני התחבטתי בו ממש הרבה זמן והחלטתי לשתף אותו איתכם.

כאשר הפסקתי לעבוד ב 888, קבעתי לעצמי מטרה : להקדיש סיכוי אמיתי של 12 חודשים למיזם האבטחה ולא לחפש עבודה.
זה ממש לא קל לוותר על משכורת הייטק בשביל ליזום עסק משלך, זה דורש וויתורים אישיים ולא מעט הקרבה.
איפשהו בתת מודע ידעתי את זה, אבל מנטלית כנראה שלא הייתי מוכן, כי אחרי חודשיים "השתפנתי" ולקחתי על עצמי את פרוייקט הרכבת.

לפני חודש חזרתי לעבוד באופן מלא על המיזם, אבל התעוררתי למציאות אחרת,
היה לי חודש אחד לסיים את המיזם ולאחריו היתה לי החלטה שלא יכלתי לקבל בקלות ראש,
החלטה של האם להמשיך בפרוייקט, או לפעול כמתוכנן ולנסוע לדרום אמריקה.

חברים, בשביל להכנס לראש ולמצב שבו הייתי, צריך להבין את הסביבה שבה אני מצוי.
מדיי יום אני רואה תמונות של חברים שהם מעלים לפייסבוק על הטראק המדהים שהם עשו בבוליביה, צילה או שקר כלשהו אחר בדרום אמריקה.
וזה באמת קשה שלא לנסוע כאשר העלות של להשאר בארץ זהה לעלות של לטייל בדרום אמריקה.

מה יקרה אם אני כן אסע ?
הרי  על הנייר, אין סיבה אמיתית למה לא לנסוע.
אני בן 24, סיימתי את התואר, אין מחוייבות למקום עבודה, אין מחוייבות לבחורה שתשאיר אותי בארץ , הכסף אותו כסף, אז למה לא ?

האמת היא שכמעט והחלטתי לנסוע, אבל אז נתקלתי במשפט מעניין שחבר טוב ויזם אמיתי כתב, שדי סיבך לי את השכל.
תחשבו על זה, משפט פשוט בן 15 מילים שיכול לערער לך לחלוטין את המחשבה, באמת מעניין.
הוא כתב : "עשה היום מה שאף אחד לא עושה, על מנת לחיות מחר כמו שאף אחד לא חי".
משפט תמים שגרם לי לחשוב שוב על ההחלטה שלי לנסוע.

ההשלכה של זה שאני אסע היא פשוטה מאוד, המיזם לא יתקדם.
ואז נגלתה התמונה הכוללת שאותה אפשר לאתגר עם השאלה האמיתית, שאלה באותו הסוג של הpowerful questions שמגלה לך תובנות חדשות על עצמך ועל המצב שאתה שרוי בו.
שאלתי את עצמי האם הבחירה שלי תקדם אותי לעבר המטרה שלי ?
האם זה יביא אותי לקאריביים ?
האם זה יגרום לי להפסיק לעבוד עד גיל 30 ?

אז כן, זה יביא אותי לקאריביים, כרטיס טיסה לא עולה כל כך הרבה כסף, אבל לא באופן שאני רוצה.
לנסוע עכשיו זה בעצם "להשתפן" ולחזור להיות כמו כולם, לעשות את מה שכולם עושים, וזה לא אני.
יש לי יעוד, ואני הולך להשיג אותו.

קבלת ההחלטה הזאת עוררה בי הרבה מאוד מוטיבציה להמשיך ולעשות הכל לעבר המטרה שלי.
לקבל החלטה ולעצב לעצמי את המציאות שאני נמצא בה.

אז עמית, תודה שהערת אותי בזמן עם המשפט הזה!

שלכם,
השפן במיאטה.