השפן במיאטה – מסע אל הקאריביים

אני קורא בימים האחרונים פוסטים שכתבתי לפני תקופה ונדהם למעשה מהנאיביות והדהירה העיוורת שלי לעבר מטרה שהיא לא ברורה כלל.
למעשה בחצי שנה האחרונה אפשר להגיד שממש נשאבתי לתוך פרוייקט ייעוץ\ניהול לחברה שאני עובד איתה.
כחוויה, החצי שנה האחרונה באמת הייתה מדהימה הן מבחינת ההתעסקות הטכנולוגית שכללו תכנון מערכות מחשוב בקנה מידה ענק והן מבחינת התהליכים העסקיים שהתרחשו בחברה הנ"ל.

למה אני מרוצה ?

• היה לי אתגר טכנולוגי להרים מערכת בהצלחה בקנה מידה כזה
• נחשפתי לתהליכים עסקיים מאוד מעניינים.
• הזדמן לי לעבוד בסביבה בין-לאומית (מישהו אמר סין?)
• כל התהליך הזה ייצר הכנסה לא קטנה.

למה אני לא מרוצה?

• הפרוייקט הזה, כמה מעניין שלא יהיה, שתה לי את כל הזמן הפנוי ולא יכלתי לעשות שום דבר חוץ ממנו.
• זה גרם לי להזניח את המיזמים שרציתי לעבוד עליהם

אז מה עכשיו ?
עכשיו שיש רוגע תעשייתי זהו זמן מעולה לעשות הערכת מצב מחדש, לראות אילו הזדמנויות חדשות נקראות בפתח ולחזור למיזמים שעדיין יש להם פוטנציאל. יש לא מעט מיזמים חדשים שצצים בתקופה האחרונה וגם המשקיעים מתעוררים לנוכח המצב הקיים.
כמו שחברי הטוב יגאל אומר: מספיק עם האוננות המנטאלית, אם אתה רוצה שמשהו יקרה אז תגרום לזה לקרות!
או במילים אחרות, השפן מתחיל לחפש הרפתקאות חדשות – יהיה מעניין זה בטוח.

עברה שנה.
שנה מאז שהתחלתי לכתוב, ולתעד את המסע שלי בעולם היזמות.

אז…. מה קרה לשפן במיאטה ? (המשך…)

הנה משהו שאנחנו לא חושבים עליו יותר מדיי לעומק.

זמן, זה מן מושג יחסי כזה שאנו משתמשים בו בשביל לבטא תקופה מסויימת.
בין אם נרצה או לא, כל מיזם לוקח תקופה לא קטנה עד שהוא מבשיל וקורם עור וגידים.
הסיבה היא שאנחנו לא יכולים לשלוט בכל הגורמים המעורבים.
הרי בסופו של דבר בשביל להרים פרוייקט לאוויר, צריך מספר מרכיבים שיעבדו ביחד.
צריך מימון, נחישות, רעיון, אוריינטציה עסקית וקמצוץ מזל בשביל לדעת לשלב את כל זה ביחד.

הבעיה היא בד"כ שאת כל המרכיבים האלו לא ניתן להשיג במקום אחד, והחיפוש שלו לוקח לא מעט זמן.
רוב המיזמים עולים לאוויר רק אחרי שנתיים של התעסקויות וחיפושים מתישים בשביל להשלים את הפאזל.

אז התאזרו בסבלנות, זה יגיע!

החלטתי לעדכן אתכם בהתפתחות מעניינת, למרות שעכשיו שתיים לפנות בוקר ושוב שתיתי אספרסו בערב ואני לא יכול להרדם.
ישבתי עם אחד השותפים לדון באסטרטגית השיווק של מוצר האבטחה, והמסקנה שהגענו אלייה מעניינת לא פחות מהמוצר.
הסתכלנו על כל מניי חברות שקמו להם לתוך שוק של ענקים, חברות שהתחילו כפשושים קטנים שבקושי דגדגו את הענקים, והיום הם במעמד אפילו לרכוש אותם. (המשך…)

מכירים את ההרגשה הזאת, מעיין הרגשה של "אני הולך לשנות את העולם", הרגשה כזאת שמה שאתם עושים מספיק חשוב בשביל לעזוב הכל ולהתרכז רק בזה ?
ישנן שני סוגי מיזמים בעולם, אלו שנועדו להיות עוד "שקר כלשהו" כמו שקיימים עוד 20 כמוהו, ואלו שהולכים לשנות את העולם.

והנה הקטע המשעשע : (המשך…)

בימים האחרונים, אני נתקל בלא מעט קשיים שאט אט מערימים עליי, ומקשים להמשיך.
מסוג הדברים שגורמים לך לשאול, האם עשיתי על הבחירה הנכונה ? (המשך…)

הנה נקודה שתמיד עולה לי לראש כאשר אני מעורב בפרוייקט כלשהו.
זאת שאלה מהסוג שתמיד חייבים לשאול אם התשובה לא ברורה!

מה המטרה של מה שאנחנו עושים ?
האם זה חשוב ?

הרי אם אנחנו נעסוק בכל עיסוק והמטרה היחידה שלנו זה הכסף, או המשכרות בסוף החודש, או טובות ההנאה שיגיעו אחר-כך, אזיי אנחנו מפספסים משהו מאוד מהותי.
אלו מסוג המסקנות המעניינות שהגעתי אליהם כאשר שירתתי בחיל האוויר, והייתי מעורב במספר פרוייקטים במהלך השירות.
חלקם מבצעיים בעלי חשיבות ומטרה ברורה לכולם, וחלקם לפעמים נראו כאילו למישהו מלמעלה שם לא היה מה לעשות איתנו, וחילקו לנו משימות שקר כלשהו רק על מנת להעסיק אותנו.

תמיד אפשר היה לראות שהאנשים שעבדו על מערכות חשובות, ובעלות משמעות ברורה לכל, היו חדוריי מוטיבציה ולפעמים ביצעו דברים שנראו על פניו כבלתי אפשריים בזמן אפס – מדהים.
ואילו האחרים, שעבדו על מערכות מסוג "ספירת גרביים" היו בד"כ בשביזות שלפעמים גרמה להם להרים ידיים.

למה המצבים האלו קורים ?
האם האנשים פחות טובים ? – אני בספק, הרי רובנו נכנסנו לשירות שלנו חדורי מוטיבציה ורצון לתרום ולהועיל, אז מה התקלקל באמצע ?
מה היה חסר ? (המשך…)

וואו, זה נושא שאני התחבטתי בו ממש הרבה זמן והחלטתי לשתף אותו איתכם.

כאשר הפסקתי לעבוד ב 888, קבעתי לעצמי מטרה : להקדיש סיכוי אמיתי של 12 חודשים למיזם האבטחה ולא לחפש עבודה.
זה ממש לא קל לוותר על משכורת הייטק בשביל ליזום עסק משלך, זה דורש וויתורים אישיים ולא מעט הקרבה.
איפשהו בתת מודע ידעתי את זה, אבל מנטלית כנראה שלא הייתי מוכן, כי אחרי חודשיים "השתפנתי" ולקחתי על עצמי את פרוייקט הרכבת.

לפני חודש חזרתי לעבוד באופן מלא על המיזם, אבל התעוררתי למציאות אחרת,
היה לי חודש אחד לסיים את המיזם ולאחריו היתה לי החלטה שלא יכלתי לקבל בקלות ראש,
החלטה של האם להמשיך בפרוייקט, או לפעול כמתוכנן ולנסוע לדרום אמריקה.

חברים, בשביל להכנס לראש ולמצב שבו הייתי, צריך להבין את הסביבה שבה אני מצוי.
מדיי יום אני רואה תמונות של חברים שהם מעלים לפייסבוק על הטראק המדהים שהם עשו בבוליביה, צילה או שקר כלשהו אחר בדרום אמריקה.
וזה באמת קשה שלא לנסוע כאשר העלות של להשאר בארץ זהה לעלות של לטייל בדרום אמריקה.

מה יקרה אם אני כן אסע ?
הרי  על הנייר, אין סיבה אמיתית למה לא לנסוע.
אני בן 24, סיימתי את התואר, אין מחוייבות למקום עבודה, אין מחוייבות לבחורה שתשאיר אותי בארץ , הכסף אותו כסף, אז למה לא ?

האמת היא שכמעט והחלטתי לנסוע, אבל אז נתקלתי במשפט מעניין שחבר טוב ויזם אמיתי כתב, שדי סיבך לי את השכל.
תחשבו על זה, משפט פשוט בן 15 מילים שיכול לערער לך לחלוטין את המחשבה, באמת מעניין.
הוא כתב : "עשה היום מה שאף אחד לא עושה, על מנת לחיות מחר כמו שאף אחד לא חי".
משפט תמים שגרם לי לחשוב שוב על ההחלטה שלי לנסוע.

ההשלכה של זה שאני אסע היא פשוטה מאוד, המיזם לא יתקדם.
ואז נגלתה התמונה הכוללת שאותה אפשר לאתגר עם השאלה האמיתית, שאלה באותו הסוג של הpowerful questions שמגלה לך תובנות חדשות על עצמך ועל המצב שאתה שרוי בו.
שאלתי את עצמי האם הבחירה שלי תקדם אותי לעבר המטרה שלי ?
האם זה יביא אותי לקאריביים ?
האם זה יגרום לי להפסיק לעבוד עד גיל 30 ?

אז כן, זה יביא אותי לקאריביים, כרטיס טיסה לא עולה כל כך הרבה כסף, אבל לא באופן שאני רוצה.
לנסוע עכשיו זה בעצם "להשתפן" ולחזור להיות כמו כולם, לעשות את מה שכולם עושים, וזה לא אני.
יש לי יעוד, ואני הולך להשיג אותו.

קבלת ההחלטה הזאת עוררה בי הרבה מאוד מוטיבציה להמשיך ולעשות הכל לעבר המטרה שלי.
לקבל החלטה ולעצב לעצמי את המציאות שאני נמצא בה.

אז עמית, תודה שהערת אותי בזמן עם המשפט הזה!

שלכם,
השפן במיאטה.